"פיירברנד" יוצאת מנמל ולטה, מלטה, 1832. ציור מאת ניקולס קמיליירי. | |
תיאור כללי | |
---|---|
סוג אונייה | אוניית משוטות |
צי | הצי המלכותי הבריטי |
דגל הצי | |
ציוני דרך עיקריים | |
מספנה | Merchant's yard, ליימהאוס, מזרח לונדון |
הוזמנה | 28 בינואר 1831 |
תחילת הבנייה | אפריל 1831 |
מחיר | 19,964 ליש"ט[1] |
הושקה | 11 ביולי 1831 |
תקופת הפעילות | 11 ביולי 1831 – מרץ 1876 (כ־44 שנים) |
אחריתה | נגרטה |
מידות | |
הֶדְחֶק | 510 טון אימפריאלי (518 טון) |
תפוסה |
495 טון (לפי מידת התפוסה הבריטית הישנה) 540 טון מ-1843 |
אורך |
"155-3 רגל (47.3 מ') "168-3 רגל (51.3 מ') מ-1843 |
רוחב | "26-5 רגל (8.1 מ') |
עומק הספנה | "14-10 רגל (4.5 מ') |
נתונים טכניים | |
גודל הצוות | 80 איש |
מספר תרנים | במקור 2 תרנים, מ-1843 3 תרנים |
סוג המעטה | מעטה סקונר עם מפרשים עיליים |
הנעה |
מנוע קיטור ומפרשים 1831: מנוע קיטור זרועות צידיות, 2 צילינדרים, הספק נומינלי[2] 140 כוח סוס מתוצרת באטרלי 1833: מנוע קיטור מתוצרת מודסלי, הספק נומינלי 120 כוחות סוס 1843: מנוע קיטור מתוצרת ג'ון פֶּן, הספק נומינלי 260 כוחות סוס |
צורת הנעה | זוג משוטות |
אמצעי לחימה | |
חימוש |
6 תותחי 9-פאונד (13½ cwt) לימים: תותח ציר (אנ') 32-פאונד (25cwt) 2 קרונדות 32-פאונד (17cwt) |
אה"מ "בְּלֶק אִיגְל" (באנגלית: HMS Black Eagle), מקודם אה"מ "פיירברנד" (HMS Firebrand) הייתה אוניית משוטות עשויה עץ של הצי המלכותי הבריטי שהושקה ב-1831. היא חודשה ב-1843 והוסבה ליכטת קיטור של האדמירליות הבריטית. ב-1876 פורקה ונגרטה.
"פיירברנד", אוניית משוטות עשויה עץ לנוסעים ומשא, נבנתה במספנת מרצ'נט (Merchant's Yard) בליימהאוס (אנ') במזרח לונדון והושקה ב-11 ביולי 1831.[3] מנוע הקיטור המקורי שלה, מסוג זרועות צידיות ומתוצרת Butterley, פורק ב-1832 והוחלף ב-1833 במנוע מתוצרת מודסלי (אנ').
ב-5 בפברואר 1842 הוחלף שמה ל"בלק איגל".[1]
ב-1843 חודשה האונייה, אורכה הוגדל ב-13 רגל (4.0 מ'), והותקן בה מנוע צילינדר מתנודד מתוצרת ג'ון פן (אנ'). המנוע החדש פיתח הספק כפול מקודמו, אך משקלו והנפח שתפס נותרו ללא שינוי.[4]
ב-29 באוקטובר 1853 סייעה "בלק איגל" לגרור את אה"מ "רודני" (אנ') שעלתה על שרטון בדרדנלים.[5]
ב-1856 הותקן באה"מ "דִּי" וב"בלק איגל", לראשונה בצי, מַשְּׁחֵן קיטור (אנ') שפיתח ג' וות'רד (J. Wethered).[6] המַשְּׁחֵן חסך 18% מתצרוכת הפחם של "בְּלֶק אִיגְל" ו-31% מזו של אה"מ "דִּי".[7][6]
"בלק איגל" צורפה לאסקדרון המלכותי (אנ') בבסיס הצי בווליץ' (אנ'), בדרום-מזרח לונדון. היא שימשה הן את האדמירליות הן את הכתר לצידה של היכטה המלכותית (אנ'). במרץ 1876 הוצאה משירות ונגרטה בנמל פורטסמות'.[6]
דגם של האונייה שמור באוסף המוזיאון הימי הלאומי (גריניץ').[8]